מה מנכ"לים מרשימת LinkedIn Top Startups 2026 מפרסמים בלינקדאין: ניתוח של 702 פוסטים

מה בדקתי, ולמה דווקא החמישה האלה?

ב-14 באוקטובר 2026 לינקדאין פרסמה את LinkedIn Top Startups 2026: 15 החברות הישראליות שצומחות הכי מהר. הרשימה מדרגת חברות לפי צמיחה במספר העובדים, עניין במשרות, משיכת כישרונות ומעורבות, בין יולי 2025 ליוני 2026. היא לא מדרגת תוכן. את הרשימה בישראל שיתף ליאור נוי, ה-Country Manager של לינקדאין ישראל, והחברות שנכנסו אליה חגגו אותה בעיצובים משלהן.

בחרתי חמש חברות מהרשימה ובדקתי מה המנכ"לים שלהן מפרסמים בפרופיל האישי: Oak (מקום 1), Wonderful (3), Cyera (6), Notch (7) ו-Port (10). ייצאתי את הפעילות שלהם בלינקדאין, 702 רשומות, וקראתי את כולן. 514 מהן הם פרסומים שלהם, ו-188 הם שיתופים של פוסטים של אחרים בלי מילה משלהם.

בנוסף קראתי מאמרים שהם כתבו, עמודי פודקאסטים וראיונות, ובדקתי את העדכונים האחרונים בעמודי החברה. כדי להשוות בין החמישה באותה תקופה, המדדים מחושבים על 156 הפוסטים שפרסמו בין 16 במרץ ל-7 באוקטובר 2026.

שני דברים חשוב לומר מראש. אף אחד מהם לא לקוח של Velut, ואין לי מידע על מי כותב את הפוסטים שלהם. והמחקר לא מוכיח שהתוכן הכניס את החברות לרשימה. הוא מראה איך חמישה מנכ"לים של חברות שצומחות מהר בונים נוכחות, ומה אפשר ללמוד מזה.

הממצא הראשון: החדשות מביאות את הריאקציות, אבל הן נדירות

סיווגתי את 156 הפוסטים שבחלון לארבעה סוגים, לפי המטרה העיקרית של כל פוסט: הודעה עסקית (גיוס, רכישה, לקוח, פרס, תוצאות), רעיון ומומחיות (עמדה, ניתוח, מדריך, לקח מהשטח), אירוע או ראיון, ואנשים וצוות.

אצל כל החמישה, הפוסט עם הכי הרבה ריאקציות היה הודעה עסקית. בר וינקלר על סבב C של 550 מיליון דולר (2,732 ריאקציות). יותם שגב על סבב הגיוס של Cyera (2,645). שי מורג על היציאה של Oak מסטלת' (1,070). זוהר עיני על הרבעון הטוב ביותר של Port (563). רפאל ברושי על סבב A של 30 מיליון דולר (508).

בחציון, הודעה עסקית קיבלה בין פי 1.6 לפי 6.7 יותר ריאקציות מפוסט של רעיון, תלוי במנכ"ל. אבל תסתכלו על הכמות: 29 הודעות עסקיות בשבעה חודשים, בחמש חברות שנמצאות בצמיחה חריגה. פחות מהודעה אחת בחודש לחברה. 81 מהפוסטים, יותר מחצי, הם רעיונות.

המסקנה שלי: חדשות מביאות תשומת לב, רעיונות בונים קול. גיוס של 550 מיליון דולר יקבל ריאקציות גם אם הוא כתוב בשורה אחת. השאלה המעניינת היא מה המנכ"ל מפרסם בשאר השבועות, כשאין סבב ואין רכישה. שם החמישה שונים מאוד זה מזה.

יותם שגב הוא המקרה החריג: 12 מתוך 20 הפוסטים שלו בחלון הם הודעות עסקיות, ואף אחד מהם הוא לא פוסט של רעיון בלבד. Cyera פשוט מייצרת הרבה חדשות. אבל גם אצלו, כמו שנראה בהמשך, הסיפור הוא לא המספר אלא האנשים.

הממצא השני: כל מנכ"ל בונה את הקול ממקור אחר

כשקוראים את הרעיונות של החמישה אחד ליד השני, רואים שכל אחד שואב אותם ממקום אחר בעבודה שלו:

• בר וינקלר: החלטה שיש לה מחיר. הוא מסביר בחירה עסקית שהחברה כבר עשתה, ולמה.
• רפאל ברושי: הבעיה שהלקוח מגלה רק אחרי שקנה. הוא מתחיל מחיכוך תפעולי, ונותן לקורא מבחן.
• זוהר עיני: סדרה, לא פוסט. הוא לוקח שאלה מקצועית אחת ומפרק אותה לניסוי, תוצאה ומדריך.
• יותם שגב: ההישג שייך לאנשים מסוימים. הוא הופך אבן דרך לסיפור על מי עשה אותה.
• שי מורג: הניסיון שמסביר את ההחלטה. הוא משתמש בשלוש החברות שבנה כדי להסביר למה הוא בונה שוב.

בפרקים הבאים, כל אחד מהם בפירוט, עם הפוסטים שבחרתי ולמה.

בר וינקלר, Wonderful: עמדה שיש לה מחיר

Wonderful נמצאת במקום השלישי ברשימה. בר וינקלר הקים לפני כן את Approve.com, שנרכשה בידי Tipalti ב-2021. בייצוא שלו יש רק 21 פרסומים, רובם מ-2026, ולכן קשה להגיד משהו על התדירות שלו לאורך השנים. אבל בתוך המדגם, הפוסטים קצרים והטענה העסקית ברורה מאוד.

המבנה חוזר: הנחה מקובלת בשוק, מה היא מפספסת, מה Wonderful עושה אחרת, והוכחה. הפוסט הכי טוב שלו בעיניי הוא דווקא אחד הקטנים. רוב ההימורים על פלטפורמה, הוא כותב, הם בעצם הימורים על עלויות מעבר. ב-Wonderful עשו הפוך: הלקוח יכול לייצא הכול ולעזוב בקלות. בכוונה, כי הלחץ הזה שומר על החברה ממושמעת.

זו עמדה שיש לה מחיר. חברה שמוותרת על נעילת לקוחות אומרת משהו על הביטחון שלה במוצר. הפוסט קיבל 294 ריאקציות, הרבה פחות מהודעת הגיוס, אבל הוא מלמד על בר יותר מכל הודעה עסקית.

ורואים אצלו רצף לאורך השנה: הפער בין מה ש-AI יכול לעשות לבין מה שארגונים מטמיעים בתחילת השנה, תהליכים שחוצים מחלקות ביוני, מדידה אחרת של ROI ביולי, ונוכחות מקומית באוגוסט ובספטמבר. לחלק מהרעיונות יש גם מאמר עומק בחתימתו באתר של Wonderful, והפוסט מוביל אליו.

הלקח: תתחילו מהחלטה שהחברה כבר קיבלה, ותסבירו את ההיגיון שלה. עמדה מעניינת כשיש לה מחיר: משהו שוויתרתם עליו, או בחירה שמתחרה לא היה עושה.

רפאל ברושי, Notch: הבעיה שהלקוח מגלה רק אחרי שקנה

Notch במקום השביעי. רפאל ברושי מספר ב-Product Market Fit Show ש-Notch התחילה כחברת ביטוח שמכרה פוליסות בעצמה, והכלי שבנו לשירות המבוטחים הפך למוצר. הארכיון שלו מראה את השינוי: ביטוח לנכסים דיגיטליים ב-2022 וב-2023, אחר כך שירות לקוחות, וב-2026 AI לתעשיות מפוקחות, בקרה ואחריות.

הפוסטים החזקים שלו מתחילים מחיכוך ספציפי. ביוני הוא כתב שרוב הטמעות ה-AI בביטוח לא מקטינות את העבודה, הן מעבירות אותה למקום אחר: שנה אחרי, יש אנשים שכל התפקיד שלהם הוא לתחזק את הכלי. ואז הוא נותן לקורא מבחן. אל תשאלו את הספק מה הכלי עושה בדמו. תשאלו מה הצוות שלכם יעשה בעוד 12 חודשים.

זו שאלה שמועילה גם למי שלעולם לא יקנה ממנו, ובגלל זה היא עובדת. המבנה חוזר אצלו: בעיה מוכרת, פירוק תפעולי, מבחן שהקורא יכול להפעיל, ורק בסוף Notch.

רואים אצלו גם איך תוכן נוצר מהעבודה. בספטמבר שאלו אותו על Guardrails בוובינר, והוא ענה בקצרה. אחר כך הוא כתב את התשובה המלאה כמאמר בבלוג של Notch, והפוסט מפנה אליו. שאלה אחת של לקוח הפכה לשלושה תכנים.

המספרים שלו נמוכים יחסית: חציון של 35 ריאקציות בחלון, ו-14 מתוך 38 הפוסטים הם כנסים ודוכנים. אבל 21 פוסטים של רעיונות מתמקדים בדיוק בשאלות שהקונה שלו שואל לפני שהוא קונה. זו סמכות מקצועית ממוקדת, גם בלי אלפי לייקים.

הלקח: תשאלו איזו שאלה הלקוח לא יודע לשאול לפני שהוא קונה, ומה הוא לומד בדרך הקשה אחרי. משם יוצא תוכן שמועיל לקונה ומסביר את הבידול בלי לכתוב "אנחנו הכי טובים".

בר ורפאל: שתי תשובות לאותה שאלה

בר ורפאל עוסקים באותו נושא: איך מעבירים AI מדמו לעבודה אמיתית בארגון. אבל התשובות שלהם לשאלה מה תפקיד הספק שונות. Wonderful מציגה צוותי הטמעה מקומיים כחלק מרכזי מההצעה שלה, ובר מספר על 35 אתרים ועל אירוע של החברה כמעט כל יום. רפאל כותב שאף חברה לא צריכה להיתקע עם צוות הטמעה חיצוני לנצח, ושהצוות הזה צריך להיות שלב בדרך לעצמאות.

הם לא מתווכחים זה עם זה, ושתי הגישות יכולות להיות נכונות לשווקים שונים. אבל זה בדיוק מה שהופך את התוכן של שניהם לחזק: לכל אחד יש עמדה שאפשר לחלוק עליה. "AI ישנה את הארגון" זו לא עמדה. "קל לעזוב אותנו, בכוונה" זו עמדה.

זוהר עיני, Port: סדרה, לא פוסט

Port במקום העשירי. זוהר עיני שירת חמש שנים ב-8200, היה יזם בית ב-TLV Partners, עבד ב-Rookout והקים את Aporia. מתוך 200 הרשומות בייצוא שלו, 131 הן שיתופים בלי מילה משלו: של החברה, עמיתים, משקיעים ולקוחות. הפיד שלו פעיל מאוד, אבל רק 69 טקסטים בו הם שלו. כדאי להבחין בין נוכחות לבין כתיבה.

בתוך ה-69 האלה נמצא הדפוס הכי מעניין במחקר: סדרה. ב-25 ביוני הוא שאל אם הקשר מבולגן הוא הסיבה ש-AI כל כך יקר, תיאר ניסוי של 1,000 שאלות בארבעה מצבים ובשלושה מודלים, ודיווח על חיסכון של 80%. שבוע אחר כך הוא חזר: רבים שאלו איך בונים את זה, אז הנה ארבעה צעדים. ובפוסט ההמשך הוא גם דייק את המספר: 58% מההקשר המובנה, ו-80% כשמוסיפים קובץ הנחיות.

זה מה שרוב המנכ"לים לא עושים. הם מפרסמים רעיון, מקבלים תגובות ועוברים לנושא הבא. זוהר לוקח שאלה אחת ונשאר איתה: השערה, ניסוי, תוצאה, מדריך והרחבה. ככה רעיון הופך לקטגוריה. לאורך החודשים רואים את השפה שלו מתגבשת, מ"סוכנים בתהליך הפיתוח" ל-Context Lake ול-AI Software Factory.

גם אצלו ההודעה העסקית מנצחת בריאקציות: הרבעון הטוב ביותר של Port קיבל 563, בערך פי 9 מהחציון של פוסטי הרעיונות שלו. אבל המדריך שלו לפתרון טיקטים אוטונומי קיבל 17 שיתופים, השלישי הכי גבוה מכל 68 הפוסטים, ויותר מארבע מתוך שש ההודעות העסקיות. אנשים שומרים ומעבירים מדריך שימושי.

הלקח: תבנו סדרה סביב שאלה מקצועית אחת. אחרי שהצגתם את הבעיה ואת ההוכחה, תפרסמו גם איך עושים את זה. הרעיון ממשיך לזוז, ואתם לא צריכים להמציא נושא חדש בכל שבוע.

יותם שגב, Cyera: ההישג שייך לאנשים מסוימים

Cyera במקום השישי, ויותם שגב הוא המנכ"ל עם חציון הריאקציות הגבוה ביותר בחלון (853.5). אבל צריך להיזהר עם המספר הזה. Cyera מייצרת חדשות בקצב חריג: גיוסים, רכישות, הרשימות של Forbes, CNBC ו-TIME, וביקור בבית הלבן. 12 מתוך 20 הפוסטים שלו בחלון הם הודעות עסקיות, ואי אפשר להפריד בין הסגנון שלו לבין גודל החדשות.

מה שכן אפשר לראות הוא איך הוא כותב אותן. אבן דרך עסקית הופכת אצלו לסיפור על אנשים: לקוחות, עובדים, מייסדים ומשקיעים. ולא בתודה כללית לצוות. הדוגמה הכי חזקה היא מ-31 במרץ: הוא הודיע שמוביל ההנדסה, יוני, מוכר מעכשיו כמייסד שותף של Cyera. הוא מספר שיוני הצטרף כשהחברה הייתה רק חלום, שתחת ההובלה שלו היא גדלה למאות מהנדסים, ושהוא מגלם את ערכי החברה.

זה פוסט על תרבות, בלי המילה תרבות. במקום להגיד שאנשים חשובים בחברה, הוא מראה החלטה: לתת לעובד תואר של מייסד. 1,336 ריאקציות. אותו דבר עם צוות ה-SDR: כש-Cyera נכנסה ל-Forbes Cloud 100, הוא כתב שיותר טוב מהרשימה זה לראות את אנשי ה-SDR על המסך של נאסד"ק בטיימס סקוור, ותייג כל אחד מהם.

וזה לא רק אנשים. לאורך השנים התזה המקצועית שלו מתרחבת, מאבטחת נתונים בענן לשילוב של נתונים, זהויות וסוכני AI. ובספטמבר 2025, אחרי חשיפת הפריצה דרך האינטגרציות של Salesloft Drift, הוא פרסם הסבר על סיכון של צד שלישי והציע לקהילה סריקה חינמית.

בארכיון שלו יש גם פוסט אישי על אובדן, שקיבל הרבה תגובות. בכוונה לא בחרתי בו. תגובה של קהילה לאבל היא לא מדד לתוכן טוב, ואין סיבה להפוך אירוע אישי למתכון.

הלקח: כשיש הישג, תשאלו מי עשה אותו אפשרי ומה בדיוק הוא עשה. סיפור מנהיגות טוב מציג החלטה, שותף או עובד. הוא לא צריך פגיעות מומצאת ולא דרמה אישית.

שי מורג, Oak: הניסיון שמסביר למה לבנות שוב

Oak במקום הראשון ברשימה, שלושה חודשים אחרי שיצאה מסטלת' עם סבב Seed של 60 מיליון דולר. שי מורג בנה ומכר שלוש חברות: Integrity Project למלאנוקס ב-2014, Secdo ל-Palo Alto Networks ב-2018 ו-Ermetic ל-Tenable ב-2023, ואחר כך היה CPO ב-Tenable. הארכיון שלו מתחיל ב-2016, ורובו בכלל לא על Oak: קישורים וחדשות ב-2016 עד 2018, Ermetic והצוות ב-2021 עד 2023, והחזרה לבנייה ב-2026.

ההיגיון של פוסט ההשקה ברור: ראיתי את הבעיה מבפנים, השוק והטכנולוגיה השתנו, הכלים הקיימים לא מספיקים, ולכן אני בונה שוב. הוא כותב שבנה חברות אבטחה יותר מעשרים שנה, ששלוש מהן נרכשו, ושכל אחת לימדה אותו אותו לקח: ניהול זהויות נשאר שבור כי הכלים לא נבנו לעבוד יחד. הניסיון הוא לא שורת תארים בפוסט. הוא הסיבה לחברה.

ורואים רצף סביב ההשקה. חמישה ימים לפני, פוסט על כך שזהויות הפכו לשכבת השליטה של הארגון, עם רמז לכנס Black Hat. ביום ההשקה, הכרזה ואחריה סרטון. שבוע אחרי, הזמנה ספציפית: תאתגרו את התזה, תראו לי את נקודות העיוורון שלכם, או תבואו לראות הדגמה. ואחרי Black Hat, פוסט שמתחיל בג'ונגל ובג'ירפות ורודות בדוכן, ונגמר במה שלקוחות אמרו: הם לא יודעים לענות מי מורשה לגשת למה.

אין לי מידע אם הרצף הזה תוכנן מראש. אבל הוא עובד כמו מערכה: קודם הבעיה, אחר כך החדשה, ואז הזמנה לשיחה.

הלקח: אם יש לכם ניסיון יוצא דופן, אל תפרטו אותו. תבררו מה הוא מאפשר לכם לראות שאחרים מפספסים, ותכתבו את זה.

ומה עושים עמודי החברה?

בדקתי גם את עמודי החברה של חמש החברות, כפי שהם מוצגים לציבור ב-14 באוקטובר 2026. זו תמונת מצב של כעשרת העדכונים האחרונים בכל עמוד, לא ארכיון.

חלוקת העבודה ברורה. העמוד מחזיק את המוצר, הלקוחות והאירועים: לקוח חדש של Wonderful באיטליה, סיפור לקוח של Port, מחקר אבטחה של Cyera, חמישה כנסים בשבוע של Notch, מחבר חדש של Oak. המנכ"ל מחזיק את התזה, האנשים והחדשות הגדולות. והעמודים מגבירים אותו: Wonderful שיתפה מחדש את הפוסט של בר על לקוח חדש, Oak את הפוסט של שי מכנס בניו יורק, ו-Cyera מפנה להופעות של יותם ב-CNBC.

ומה קורה כשאותה ידיעה מתפרסמת בשני הערוצים? מצאתי ארבעה מקרים כאלה:

בכל ארבעת המקרים הפוסט של המנכ"ל קיבל יותר ריאקציות ויותר תגובות. וכשמסתכלים על גודל הקהל, הפער גדול עוד יותר. ליותם שגב יש 23 אלף עוקבים, בערך רבע מהעמוד של Cyera, והוא קיבל כמעט פי 2 ריאקציות. לבר וינקלר יש 23,489 עוקבים, כשליש מהעמוד של Wonderful.

המקרה ההפוך הוא Oak. העמוד שלה נפתח השנה, והוא קטן מהפרופיל של שי מורג: 4,641 עוקבים מול 12,143. בידיעה על Bobby Ford שי קיבל יותר ריאקציות, אבל ביחס למספר העוקבים העמוד הצליח יותר. כלומר, היתרון של המנכ"ל הוא לא חוק טבע. הוא נובע בעיקר מכך שלמנכ"ל יש קהל משלו, ושאנשים מגיבים לאדם יותר מאשר ללוגו.

וזה מתאים למה שידוע על לינקדאין: לפי AuthoredUp, שניתחה כמיליון פוסטים, תוכן אורגני של עמודי חברה הוא כ-2% ממה שמוצג בפיד. ולפי Meltwater ולינקדאין, 75% מהציטוטים של לינקדאין במנועי AI מגיעים מפרופילים אישיים.

ויש עוד קולות. ב-Notch, אנשי שיווק ומכירות כותבים בשמם על הצוות, על רגולציה ועל כנסים, והעמוד משתף אותם. ב-Port, ה-CTO יונתן בוגוסלבסקי כותב מאמרים משלו. החברה מדברת בכמה קולות, והמנכ"ל הוא החזק שבהם.

מה המספרים לא אומרים

• הרשימה מודדת חברות, לא תוכן. התקופה שלה היא יולי 2025 עד יוני 2026, וחלק מהפוסטים שניתחתי פורסמו אחריה.
• אין נתוני חשיפות, לידים או מכירות. ריאקציות הן לא עסקאות, ולכן אי אפשר לומר מי מהחמישה "ממיר" טוב יותר.
• הייצוא לא בהכרח מלא. אצל זוהר יש בדיוק 200 רשומות משבעה חודשים, ואצל בר רק 22.
• מספרים בתוך פוסטים הם דיווח של הכותב. למשל החיסכון של 80% אצל זוהר, שבפוסט ההמשך התברר כ-58% בלי קובץ ההנחיות.
• פוסט ויראלי הוא לא המלצה. הפוסט של רפאל על ירידה בשביעות הרצון (CSAT) אחרי שסימנו את סוכן השירות כ-AI קיבל 1,214 ריאקציות ו-281 תגובות. אין בו נתונים מלאים של הניסוי, והוא לא אומר שכדאי להסתיר AI מלקוחות.
• הסיווג לסוגי פוסטים הוא שלי. כל פוסט קיבל סוג אחד לפי המטרה העיקרית שלו, ולפעמים השאלה אם השקת מוצר היא חדשה או רעיון היא עניין של פרשנות.
• חמישה מנכ"לים הם לא מדגם מייצג. אין קבוצת ביקורת, ואין כאן טענה על כל מנכ"לי הסטארטאפים.

מה זה אומר עליך: חמש שאלות לפני הפוסט הבא

רוב המנכ"לים שאני פוגש מחכים לחדשות כדי לפרסם: גיוס, לקוח גדול, השקה. החמישה האלה מראים למה זה לא מספיק. גם בחברות שצומחות הכי מהר בישראל, יש פחות מחדשה אחת בחודש. את השאר צריך למלא ממה שקורה בעבודה עצמה.

אז לפני שאתם כותבים, תשאלו את עצמכם:

1. איזו החלטה קיבלנו לאחרונה, ומה היא עלתה לנו? (בר וינקלר)
2. איזו שאלה הלקוח שלי לא יודע לשאול לפני שהוא קונה? (רפאל ברושי)
3. על איזו שאלה מקצועית אני יכול לכתוב חמישה פוסטים ברצף? (זוהר עיני)
4. מי עשה את ההישג האחרון אפשרי, ומה בדיוק הוא עשה? (יותם שגב)
5. מה הניסיון שלי מאפשר לי לראות שאחרים בשוק מפספסים? (שי מורג)

ככה אני עובד גם עם המנכ"לים שאני כותב להם ב-Velut. לפני הפוסט הראשון בונים את המסרים, את היתרון מול המתחרים, את הטון ואת הלקוח שאליו כותבים. אחר כך החומר מגיע מהעבודה: תובנה משיחה עם לקוח, החלטה מהשבוע, הודעה קולית בוואטסאפ. ההודעות העסקיות הן בונוס. הקול נבנה בשבועות שביניהן.

הרשימה המלאה: 15 החברות ב-LinkedIn Top Startups 2026

החמש שניתחתי הן שליש מהרשימה. הנה כל 15 החברות, לפי הדירוג הרשמי של LinkedIn News, עם קישור לעמוד של כל חברה בלינקדאין ולמשרות הפתוחות בה. החמש שניתחתי מודגשות.

התיאורים מקוצרים מהתיאורים של LinkedIn News. הקישורים למשרות הם הקישורים מהכתבה של לינקדאין, ובחברות שאין בכתבה קישור כזה, לשונית המשרות בעמוד החברה.